<h1>או"ז הלכ' יבום וקדושין סימן תר"ל</h1>
<h2>דף ס:</h2>
בפרק אע"פ ת"ר הרי שנתנו לה בן להניק הרי זו לא תניק עמו לא בנה לא בן חבירת' פר"ח שנתנו לה להניק בשכירו' הרי זו לא תניק עמו לא בנה ולא בן חבירת' וכן הלכה. פסקה לאכול קימעא אוכלת הרבה ומסקנא א"ר ששת משלה פירש"י פסקו ליתן לה מזונות מועטין אוכלת הרבה משלה כדי שיהיה לה חלב הרבה ולא תמיתנו ובפר"ח כתב פי' קימעא אם היה בה חולי וקשה לה לאכול הרבה והיו חוששים אם אכלה הרבה יותר ממה שהוא יפה לה שהוא רע ליונק ופסקו עמה שתאכל קימעא כדי צורכ' והיא בחוליה מצטערת אם לא תאכל הרבה כתאוות' אינה חייבת לעשות כמו שפסקו עמה אלא שאם פסקו מזונות עמה כפי צורכה אין לה לתבוע אותם ממה שהיא מתאוה אלא שהיא אוכלת משלה ואע"פ שמוסיף חוליה (פסק' קימעא ועתה אינם מספיקים אלא מעט ורוצה עכשיו יותר ואוכלת הרבה משלה) עכ"ל פר"ח. ת"ר נתנו [לה] להניק לא תאכל עמו דברים הרעים לחלב א"ר כהנא כגון כשות וחזיז פי' עשבים של זרע תבוא' דגים קטנים מלוחים ואדמה אביי אמר אפי' קרא וחבושה פי' קורייני"ץ רב פפא אמר קורא פי' רך הגדל על הדקל מה שנוסף על הענף בשנה זו וכופרא פי' תמרים קטנים בקטנותם רב אשי אמר אפי' כמכא פי' כותח והרסנ' פי' דגים מטוגנים בחומץ וציר שלהן, מנייהו פסקי חלב' יש מהם בדברים הללו שפוסקין חלב האשה, ומנייהו עכרי חלבא פי' ויש מהם שאינן מפסיקין אלא עוכרין.
